פקודת הסמים קובעת סעיף ספציפי, סעיף 36א, המאפשר חילוט של רכוש השייך למי שהואשם בעבירות סמים לטובת המדינה. הפקודה קובעת כי ניתן לחלט רכושו של מי שהורשע בעבירה של עסקת סמים, שהיא עבירה שעונשה המקסימלי 20 שנים ולכן בתוך הגדרה זו נכללות עברות סחר, גידול והחזקה שלא לצריכה עצמית. הרכוש אותו ניתן לחלט מכוח סעיף זה הינו רכוש ששימש כאמצעי לביצוע העבירה או שנועד לאפשר את ביצוע העבירה- למשל רכב באמצעותו ביצע חשוד עסקאות סחר בסם מסוכן- וכן רכוש שהושג, במישרין או עקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה- למשל התמורה שקיבל מי שסחר בסם בעבור הסמים אותם מכר.
מעבר לכך, קובעת הפקודה חזקה ביחס למי שהורשע בעבירה של עסקת סמים והוכח כי הפיק או אמור היה להפיק מכך רווח. במקרים אלו, לבקשת התביעה, יכול בית המשפט יכול להכריז כי הנאשם הינו "סוחר סמים" ואז ניתן לחלט את כל הרכוש שצבר בשמונה השנים שקדמו לכך וכן רכוש הרשום בבעלות בת זוגו וילדיו עד גיל 21. כאמור, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ולכן באם יוכיח החשוד כי מקורם של התפוסים אינם בסחר בסמים אלא הושג ממקורות חוקיים וכשרים, לא יחולט הרכוש.
בעת חילוט רכושו של נאשם, יפעיל בית המשפט את עיקרון המידתיות, כך שצריכה להיות הלימה בין העבירה שביצע הנאשם, ובתוך כך הרווח הכלכלי שהפיק או אמור היה להפיק ממנה, לבין הרכוש שיחולט ושוויו.
