על מנת לקבוע האם מדובר בהחזקה לצריכה עצמית או שלא לצריכה עצמית, הפקודה קובעת חזקה לעניין סוגי הסמים השונים והמשקל המקסימלי שייחשב לצריכה עצמית. כך, למשל, נקבע כי ביחס לקנביס החזקה של עד 15 גרם תיחשב לצריכה עצמית וביחס לסמים מסוג הרואין או קוקאין הרף לצריכה עצמית הינו עד 0.3 גרם. חזקה זו ניתנת לסתירה וגם נסיבות ביצוע העבירה, כמו חלוקת הסם לשקיות רבות או אינדיקציות לסחר בסמים, יכולות גם הן להוות ראיה לכך שההחזקה של הסם הינה שלא לצריכתו העצמית של החשוד.
בעת האחרונה זיכה בית המשפט העליון מערער שהואשם בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ברע"פ 5334/23, עקב קביעתו כי היה מדובר בחיפוש לא חוקי, לאחר שהחיפוש התבסס על צו שניתן על בסיס תצלום אוויר שכלל שטח גדול ובו שני קרוואנים והחיפוש נערך בשניהם, האחד בו מתגורר נשוא הצו והאחר בו מתגורר המערער בתיק זה, ששמו אינו הופעה בצו החיפוש. בית המשפט קבע כי במקרה בו ניתן צו חיפוש אצל מחזיק ספציפי על בסיס תשתית ראייתית מסוימת שהוצגה לבית המשפט, חיפוש אצל מחזיק אחר אשר בדיעבד מתברר כי גם הוא גר באזור הוא פגום. לעניין השלכות הפגם קובע בית משפט כי כל מקרה לגופו, כאשר במקרה זה החיפוש בוצע שלא כדין בשל מספר פגמים, כבר בעת הוצאת הצו וכן בעת ביצוע החיפוש, ועל כן בית המשפט פסל את הסמים שנתפסו בחיפוש וכתוצאה מכך זיכה את המערער מעבירת החזקת הסמים.
