הפקודה קובעת בסעיף 13 מספר פעולות אסורות בסם ובהן ייצוא, ייבוא וסחר בסם מסוכן, כאשר סעיף 19א קובע שהעונש המקסימלי בגין כל העבירות הללו הוא 20 שנות מאסר. מדובר בעונש מאסר מהגבוהים בספר החוקים, שמוגדר גם בפשע חמור בחוקים מסוימים ומכאן ניתן ללמוד על החומרה שראה המחוקק בעבירות מסוג זה.
עוד מפרטת הפקודה כי סחר בסם מסוכן הוא אסור, בין אם הסוחר מקבל דבר מה תמורתו ובין אם סוחר בסם ללא תמורה, כלומר מסירה של חומר שמוגדר כסם מסוכן על פי הפקודה מהווה עבירה פלילית גם אם לא קיבלת תמורת הסם דבר. בנסיבות שבהן מדובר בסחר בתמורה, הדבר ייכתב בכתב האישום שיוגש ויהווה נסיבה שיכולה להשפיע על חומרת העונש.
סוג הסם בו מדובר מהווה גם הוא נסיבה חשובה לגבי חומרת עבירת הסחר וכפועל יוצא מכך חומרת העונש שייגזר על ידי בית המשפט. הפקודה לא מבחינה בין סוגי הסמים השונים מבחינת העבירות והענישה עליהן אך בפסיקה הנוהגת ישנה הבחנה ברורה בין "סמים קלים", כדוגמת קנביס וחשיש, לבין "סמים קשים", כדוגמת קוקאין והרואין, שהסחר בהם נחשב לחמור יותר ועל כן הענישה בעניינם גבוהה, לעיתים באופן משמעותי, כמובן לצד המשקל שלהם, שמהווה גם הוא נסיבה משמעותית לגזירת העונש.
חקירת עבירות סחר בסם תתמקד לרוב בחדירה לטלפון הנייד של החשוד, על מנת לאתר התכתבויות באפליקציות כמו טלגרם או וואטסאפ וזימון לחקירה של קונים פוטנציאליים, על מנת שאלו יפלילו את הסוחר ויצביעו עליו כמי שמכר להם את הסם וכן ימסרו את הפרטים על העסקה. על כן במידה והתבקשתם על ידי החוקר למסור את הקוד לטלפון שלכם, סרבו בנימוס וזכרו כי אינם חייבים למסור את הקוד לטלפון ובמידה שתעשו כן הדבר יכול לפגוע באופן ישיר בכם ובצדדים שלישיים שאיתם התכתבתם בטלפון. כמו כן, בתיקי חקירה המבוססים על ראיות מסוג זה, לרוב לא ייתפס הסם שבו נעשה הסחר ולמעשה התביעה מבססת את הטענה כי מדובר בסם מסוכן על סמך עדות הקונים לעניין טיב החומר שרכשו מהחשוד. סוג נוסף של תיקים מבוסס על תצפית באזורים בהם יודעת המשטרה כי מתבצעות בדרך כלל עסקאות סם וכאשר מבחין שוטר במה שנראה כמו עסקת סם, מעכבים את הקונה לחקירה ותופסים את הסם. יחד עם זאת, גם תיקים כאלה יש לבחון בזהירות שכן על התביעה להוכיח שהסם שנתפס הוא זה שמכר החשוד לקונה.
